<h1>המנהיג הלכ' הלל</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ובאלו כ"א יום בין יחיד בין צבור מברכי' עליו לגמור לפניו ככל שאר המצוות שמברכי' לפני עשייתן, ואחריו מקום שנהגו לברך יברך, והיום הזה נהגו לברך לפניו ולאחריו.
<h2>דף קיט:</h2>
ומנהג כל ישרא' לקרותו בצבור אחר תפי' השחר. ומתחיל החזן ומברך בקול רם לגמור את ההלל, ועונין אמן, וקורי' וגומרי' וקורי' הודו והם כמוהו, ולכל פסוק יענו הודו, כך מנהג ספרד ופרובינצ' וצרפת, ויש שעוני' מה שהוא אומ' וכן באנא יי' הושיענא אומ' וכופל ועוני' אחריו, וכן בשני. ובצרפ' נהגו לכפול מאודך ולמטה, לפי שמשם ואילך מי שאמר פסוק זה לא אמ' זה, וכל פסוק הוא חשוב כפרש' בפני עצמה וכופלין אותה כמי שגומ' את הסדר. ומי אמרם דוד ישי אחיו שמוא' כולם ולכך סימן בגמר' דע"פ [פסחים קי"ט ע"א] מאודך ולמטה ד"י א"ש א"ד י"ש כ"שד"ך, ואין כן מנהג ספרד ואולי שסוברי' דהא דאמ' בע"פ ר' כופל בה דברי' ר' אליעזר בן פרטא מוסיף בה דברי' ומוסיף לכפול מאודך ולמטה דפליגי בה' דר' כופל עד הצליחה נא, ור' אליעזר מוסיף עד סוף ההלל והלכה כר' מחבירו, וכן מנהג פרובי' וספרד. [אך ר"ש ז"ל ורבנו שמואל בן בתו היו כופלין משם ואילך וסימן התלמוד מוכיח שצריך לכפול עד סוף הסדר]. וכן בהלל דר"ח לאחר תפי' השחר מברך לקרוא את ההלל וקורי' בדילוג הללויה, עד למעיינו מים יי' זכרנו עד ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם, מה אשיב ליי' עד תכליתו וקורא החזן הודו ועונין אחריו כמהו וכן בכל הפסוקי', וכן אנא יי' כופל ועונין אחריו כמוהו משם ואילך הוא אומ' ברוך הבא והן אומ' בשם יי', הוא אומ' בירכנוכם, והם אומ' מבית יי', הוא אומ' אל יי', והן אומ' ויאר לנו, הוא אומ' אסרו חג בעבותי', והם אומ' עד קרנות המזבח, הוא אומ' אלי אתה ואודך, והם אומ' אלהי ארוממך, הוא אומ' הודו ליי' כי טוב, והן עונין כמהו, וחותמי' יהללוך וכו' בא"י מלך מהולל בתושבחו'. כך כת' רב עמרם.
